פסק-דין בתיק ע"ע 390-09

השופט עמירם רבינוביץ

1.     בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 3347/07; סגנית הנשיא יהודית גלטנר הופמן כדן יחיד) קיבל באופן חלקי את תביעת המערער לתשלום יתרת דמי הבראה ולתשלום פדיון חופשה, ודחה את התביעה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, יתרת שכר עבודה לחודש ספטמבר 2005, פיצוי בגין אי העברת הפרשות לקרן פנסיה, דמי נסיעות ותוספת ותק. על כך מוסב הערעור שלפנינו.

הרקע העובדתי

2.     המשיבה היא חברה שתחום עיסוקה הוא בייצור מוצרי פלסטיק, ומפעלה  ממוקם באזור התעשייה בעיר שדרות (המשיבה תכונה להלן: החברה). המערער הועסק בחברה כטכנאי פלסטיקה החל מיום 5.1.2003 ועד ליום 30.5.2007, מועד בו הסתיימו יחסי העבודה בעקבות התפטרות המערער.

3.     העבודה במפעל החברה מתבצעת שישה ימים בשבוע בשתי משמרות: המשמרת הראשונה מתחילה בשעה 7:00 ומסתיימת בשעה 19:00 והמשמרת השנייה מתחילה בשעה 19:00 ומסתיימת בשעה 7:00. המערער עבד במהלך תקופת עבודתו אצל החברה בשתי המשמרות. במסגרת עבודתו במשמרת השנייה הוגדר תפקידו של המערער כ"אחראי משמרת".

4.     החל מחודש פברואר 2003 ועד לחודש נובמבר 2006 שילמה החברה, לטענתה, למערער "שכר גלובלי" הכולל בתוכו את הגמול בגין העבודה בשעות נוספות (כאמור אורך משמרת הוא 12 שעות). בחודש נובמבר 2006 - הוא החודש האחרון בו חושב שכרו של המערער על בסיס גלובלי - עמד שכרו של המערער על סכום של 9,262 ש"ח. לשכר זה התווסף בונוס בגובה 1,080 ש"ח. החל מחודש דצמבר 2006 ועד לחודש מאי 2007 (מועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים) שונה מבנה השכר של המערער, כך ששכר היסוד שלו עמד על סכום של כ - 5,500 ש"ח. לשכר זה התווסף גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסכום של כ - 2,520 ש"ח ובונוס בשיעורים משתנים. יובהר עוד, כי עד לחודש נובמבר 2006 שילמה החברה למערער דמי נסיעות בגובה 217 ש"ח ואילו החל מחודש דצמבר 2006 ואילך שילמה החברה למערער דמי נסיעות בגובה 600 ש"ח. 

5.     ביום 16.5.2007 שלח המערער מכתב בכתב ידו למנהל החברה. במכתב נכתבו הדברים הבאים : " מבקש לסיים את עבודתי ברצ פלסט בתאריך בסוף החודש הנוכחי. הודעה נמסרה לציון מלפני יומיים. סיבת עזיבה לפי בקשתכם תדון בארבע עיניים (אבקש לשלם לי את הפיצויים)".

6.     משלא נענתה דרישתו לתשלום פיצויי פיטורים, הגיש המערער את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי. המערער טען, כי חרף העובדה שאינה שנויה במחלוקת, לפיה נהג לעבוד שעות נוספות, לא שילמה לו החברה גמול בגין עבודה בשעות נוספות אלא החל מחודש דצמבר 2006, ואולם עם תשלום הגמול בגין השעות הנוספות הפחיתה החברה את שכרו מ - 9,262 ש"ח ל - 5,528 ש"ח. המערער ראה בנסיבות המתוארות לעיל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו המזכה אותו בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים).

7.     המערער תבע גם גמול בגין עבודה בשעות נוספות בגין עבודתו עד לחודש נובמבר 2006, כאשר לטענתו,  בגין עבודתו בשעתיים הנוספות הראשונות זכאי הוא לגמול בשיעור 125%, ואילו בגין עבודתו בשעתיים הנוספות מעבר לשעתיים הראשונות זכאי הוא לגמול בגובה 150%. יצויין, כי בכתב התביעה תבע המערער גמול בגין עבודה בשעות נוספות עבור כל התקופה בה עבד בשירות החברה וקיבל שכר גלובלי. בסיכומיו צמצם המערער את תביעתו לתקופה מרץ 2005 - נובמבר 2006.

8.     המערער תבע גם יתרת שכר בגין עבודתו בחודש ספטמבר 2005, פיצוי בגין העברת ניכויים לקרן הפנסיה בחסר, פידיון חופשה שנתית, דמי נסיעות, תוספת ותק ותשלום יתרת דמי הבראה.

פסק דינו של בית הדין האזורי

9.     בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער ברובה. ביחס לתביעתו לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות דחה בית הדין האזורי את טענת החברה, לפיה על מערכת יחסי העבודה בין הצדדים לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (להלן : חוק שעות עבודה ומנוחה), מן הטעם שהמערער שימש בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי. יחד עם זה ועל אף תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, לא מצא בית הדין האזורי לפסוק לזכות המערער גמול בגין עבודה בשעות נוספות, וזאת מן הטעם שהוכח כי שכר המערער עד לחודש נובמבר 2006 כלל בתוכו גם את הגמול בגין שעות נוספות שעבד המערער. בית הדין האזורי ערך השוואה בין השכר שקיבל המערער עד לחודש נובמבר 2006 (שהיה, כאמור, שכר גלובלי ולא כלל גמול בגין עבודה בשעות נוספות), ובין השכר שקיבל החל מחודש דצמבר 2006 שכלל גמול בגין עבודה בשעות נוספות, ומצא כי שכר הנטו בשני המקרים היה זהה. לאור האמור, הגיע בית הדין האזורי למסקנה, כי גם קודם לשינוי מבנה השכר קיבל המערער תמורה בגין עבודתו בשעות נוספות. בהקשר זה הדגיש בית הדין האזורי, כי המערער הוא שביקש לשנות את מבנה השכר החל מחודש דצמבר 2006, וזאת במטרה להגדיל את שכר הנטו שלו. עוד קבע בית הדין האזורי, כי מעיון בדו"חות הנוכחות עולה כי המערער לא עבד ארבע שעות מדי יום.

10. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער לתשלום פיצויי פיטורים וקבע כי לא הוכחה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של המערער, שכן גם לאחר שינוי מבנה השכר לא ירד שכר הנטו לו היה זכאי המערער אלא אף עלה. בהקשר זה הוסיף בית הדין האזורי, כי המערער לא ציין במכתב ההתפטרות את הסיבה להתפטרות, וכן לא הוכחה גרסתו של המערער, לפיה פנה לחברה בבקשה כי תתקן את הטעון תיקון.

11. התביעה לפיצוי בגין העברת הפרשות לקרן הפנסיה בחסר וליתרת שכר בגין העבודה בחודש ספטמבר 2005, נדחתה אף היא. יובהר, כי על קביעות אלה לא ערער המערער.

12. ביחס לדמי הנסיעות קבע בית הדין האזורי כי מחומר הראיות עולה כי המערער הגיע עם רכבו הפרטי לעבודה, וכי על אף האמור זכאי המערער להחזר הוצאות נסיעה בהתאם לאמור בצו ההרחבה לעניין השתתפות מעביד בהוצאות נסיעה של עובדים (להלן : צו ההרחבה). זאת, כל עוד יוכח על ידו שיעור ההוצאות שהוציא. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא השכיל להוכיח מה שיעור ההוצאות שהוציא בפועל למימון הוצאות נסיעתו, ולא עלה בידו להוכיח כי הסכום ששולם לו (217 ש"ח עד לחודש נובמבר 2006) אינו מכסה הוצאות אלה. לאור האמור, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער ברכיב זה. 

13. התביעה לפדיון חופשה התקבלה חלקית, תוך שנקבע כי המערער עבד שישה ימים בשבוע, ולכן הוא זכאי בשלוש שנות עבודתו האחרונות ל - 39 ימי חופשה. משהוכח כי החברה שילמה למערער 20.5 ימי חופשה זכאי הוא לפדיון בגין 18.5 יום. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי ערך יום חופשה עומד על 380 ש"ח, ולכן זכאי המערער לפדיון חופשה בגובה 7,030 ש"ח.

14. המערער הגיש ערעור על דחיית תביעתו לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, לתשלום פיצויי פיטורים, לדמי נסיעות, לפדיון חופשה ולתוספת ותק, הכל כפי המפורט להלן.

גמול בגין עבודה בשעות נוספות

15. אין חולק, כי המערער עבד כארבע שעות נוספות מדי משמרת, כאשר אורך כל משמרת היה 12 שעות. החברה לא הכחישה נתון זה, אך טענה כי שכרו של המערער עד לחודש נובמבר 2006 כלל את הגמול לו הוא זכאי בגין עבודה בשעות נוספות. בטענה זו נמצאת החברה מתעלמת ממושכלות ראשונים, המוצאים ביטוים בהוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר התשי"א-1951 בדבר "איסור שכר כולל", ולפיה:

" עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, חל לגביו ונקבע  לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול-עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או הכולל דמי-חופשה  תמורת חופשה או פדיון-חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951,  רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם  אושר לעניין זה על-ידי שר העבודה".